Free Hosting

Free Web Hosting with PHP, MySQL, Apache, FTP and more.
Get your Free SubDOMAIN you.6te.net or you.eu5.org or...
Create your account NOW at http://www.freewebhostingarea.com.

Cheap Domains

Cheap Domains
starting at $2.99/year

check
יום 17 - הגעה לאאו נאנג (מחוז קראבי)
בבוקר התייצבנו ב-07:00 במסעדה של הגסט האוס כפי שכתוב בשלט כדי לאכול ארוחת בוקר. לא היתה שם נפש חיה פרט לנער שישן על הרצפה. חיכינו עד 07:40 כשסופסוף הגיעה לשם בחורה שיכלה לטפל בנושא ה- check out ואיתה באה הכובסת. הסתבר שהבגדים כבר עברו כביסה, ואכן הם נראו נקיים והריחו טוב. החשבון שקיבלנו היה כ- 1700 באט, עבור 2 ארוחות, קפה והכביסה ולמרות שהיה ברור לנו ששודדים אותנו, החלטנו שאם אנחנו רוצים להגיע בזמן למעבורת כדאי שנוותר, וניתן להם להנות מהספק.
בינתיים התחיל לרדת גשם, וכשרצינו לעלות למכונית הסתבר לנו שאין לכולנו מקום במכונית. לא עזרו תלונות וקצת צעקות, ונאלצנו לשבת מאחור בטנדר הפתוח עם התיקים למרות הגשם. ההרגשה היא שדפקו אותנו כי גילו שאנחנו ישראלים (זה לא כל כך קשה) או בגלל שעזבנו לפני הזמן, אבל בכל אופן מה שברור הוא שאין שם שום תודעה לשירות. אם אתה יודע שאין לך מקום באוטו לכולם ויורד גשם, תעשה 2 נגלות, אבל אתה לא יכול להגיד ללקוח "אין לנו כסף לשתי מכוניות.. אנחנו לא עשירים".
ההפלגה לקראבי עברה בשקט, מאחר ולא היו על המעבורת הפעם סוכני תיירות רבים כמו על המעבורת לקו לנטה.
מכיוון שאין בעיר קראבי עצמה שום דבר מיוחד, החלטנו לנסוע ישר לאאו נאנג. נסענו במונית שהיו בה כל מיני דגלים בערבית, ובדרך הנהג עצר בתחנת דלק, קיבל כסף מכמה אנשים, נעל את הדלתות והתחיל לנהוג כמו משוגע. כמובן שהתחילו לרוץ לנו כל מיני תסריטי חטיפה בראש, אבל זו סתם היתה פרנויה שנבעה מקו לנטה וממצב הרוח הירוד שנכנסנו אליו בעקבות הנסיון המר שם.
לאחר שהגענו לאאו נאנג, אכלנו ארוחת בוקר והתפצלנו - תומר נשאר לשמור על התיקים ואורן ועינב התחילו לחפש אחר מקום לשהות בו. רוב המקומות ברחוב הראשי היו סתם יקרים (אלפי באטים לילה) או קטנים מידי לשלושתנו, אז החלטנו לרדת לנסות למצוא מקום ליד הטיילת.
למזלנו, מצאנו מקום בגסט האוס בשם Southland House בבעלותה של סינית חביבה הנמצא בשורת הבתים השניה בטיילת (מאחורי החנויות והמסעדות) ו-20 מטר מחוף הים. החדר היה גדול ונקי, עם מזגן, מקרר וטלוויזיה לווינית ועלה לנו 700 באט ללילה. לאחר מנוחה קצרה, יצאנו להסתובב על החוף והטיילת שהיו לדעתנו הרבה יותר יפים מאשר בקו לנטה. הזמנו ליום המחרת טיול קייאקים ב- Ao Thalan מחברה שנמצאת בתחילת הטיילת בשם "Krabi seacanoe". הטיול עלה לנו 800 באט לאדם ליום שלם עבור אותו המסלול שחברות אחרות באאו נאנג דרשו עבורו 1300-1500 באט.
יום 18 - אאו נאנג - שייט קייאקים
בבוקר אכלנו ארוחה טובה ב- Wanna's restaurant והופתענו לשמוע את זהבה בן מתנגנת לה במערכת הסטריאו של המסעדה.
אח"כ הצטרפו אלינו זוג אוסטרלים ויצאנו לדרך בחלקו האחורי של טנדר פתוח, לשמחתנו הרבה לא ירד עלינו גשם, והנוף היה מדהים: מכל עבר ניתן לראות צוקים תלולים, מטעי עצי גומי ומטעי אננס.
הגענו לכפר קטן ב- Thalan שם חולקנו לזוגות ויצאנו לדרכנו על הקייאקים, תוך כדי ניצול השפל שהיה שם להפלגה בין צמחי המנגרובים. הנוף היה מאוד יפה, ולזכותם של מארגני הטיול יאמר שהם לקחו אותנו במסלול הפוך משאר הקבוצות, כך שלא נתקלנו בתיירים אחרים כמעט במהלך היום.
starting kayaking
כשראינו את הקוף הראשון חשבנו לנו שאנו ברי מזל, וישר שלפנו את המצלמה. המדריכים חתכו בזריזות פלחים מאבטיח וזרקו אותם לקוף, ועל הקייאקים. הקוף שיתף פעולה, שחה, צלל וקפץ על הקייאקים. תומר חשב שלא רק לקוף מגיע לאכול ושלף חטיף מהתיק. הקוף הזריז קלט אותו וניסה לגנוב לו את החטיף, אך לא הצליח. לבסוף הוא התיישב על אחד מהקייאקים ואכל אבטיח עד ששבע ועזב אותנו.
monkey on our kayak
לאחר מכן ראינו שבעצם יש שם הרבה מאוד קופים, והם קופצים על הקייאקים ומסתובבים בין התיירים בחופשיות. המשכנו לשוט בין המצוקים עד לשעות הצהריים, ואז עצרנו במפרץ קטן לארוחת צהריים שכמובן שבסיומה צצו להם שוב קופים ועשו לנו מופע שלם. לסיום היום לקחו אותנו המדריכים למקום שבו נובע מעיין של מים מתוקים ומימיו זורמים לים ומתערבבים עם מי הגאות המלוחים, מה שגורם למים לקבל צבע יפה מאוד. שוב "נפלנו" והסתבר לנו שמכיוון שמדובר ביום שבת המקום מלא במקומיים, ששחו בכל מקום והתפרעו, ממש כמו הסחנה ביום שישי.
היה חבל לנו לעזוב את תאילנד מבלי לדוג, אז לאחר שחזרנו לאאו נאנג סגרנו עם בעלי החברה שיצאנו איתה לשייט הקייאקים על יום דיג שלם למחרת, תמורת 1200 באט לאדם (יקר, אבל עדיין יותר זול מאשר בקו לנטה). סיימנו את היום באכילת פיצה (עם אננס כמובן) וקינחנו בבננה לוטי מצויינת שקנינו בטיילת.
יום 19 - אאו נאנג - דייג
מוקדם בבוקר חברנו לזוג האוסטרלים ויצאנו לעבר מפרץ בו עגנו סירות הדיג. ראינו שיש בסירה 4 חכות ושמחנו כי הנחנו שכל אחד ידוג לו עם חכה משלו (האוסטרלית לא תכננה לדוג).
שני התאילנדים שיצאו איתנו העמיסו אננסים על הסירה ויצאנו לדרך. הם זרקו שתי חכות למים ואמרו לנו שהם דגים פתיונות, תוך כדי הפלגה. אחרי יותר משעה הם התייאשו, ונתנו לכל אחד מאיתנו סליל של חוט דייג כדי שננסה לתפוס פתיונות בעצמנו.
כך שטנו בין האיים קרוב לחמש שעות, מחפשים פתיונות עד שהצלחנו לתפוס כמה דגיגים חסרי מזל, ועגנו ליד אחד מהאיים במפרץ והתחלנו לדוג. למורת רוחנו, הדיג היה עם אותם סלילים שבעזרתם דגנו את הפתיונות, והתאילנדים עצמם דגו עם החכות שהביאו.
בצהריים עגנו ליד שני איים שמחוברים ביניהם ע"י רצועה חולית, שם שנירקלנו קצת (עם הציוד שהבאנו מהבית) והאכלנו באבטיח להקות ענקיות של דגיגים שהתרכזו סביבנו. לאחר מכן התאילנדים אמרו לנו שעכשיו יוצאים לתפוס את הדגים הגדולים.
התאכזבנו לגלות שכוונתם היתה לבצע טרולינג - כלומר להשליך למים שוב את שתי החכות שאיתן ניסו לתפוס פתיון בבוקר, ולהפליג לאט עד שייתפס דג. שום דג לא נתפס, והם ראו שאנחנו מתחילים להתמרמר אז הם הפליגו לעבר ספינת דיג שעגנה בקרבת מקום, לקחו ממנה דגיגונים בתור פתיון, וחזרנו לדוג עם סליל בין האיים. אולי בתור "פיצוי" על הדיג העלוב, היום נמשך עד אחרי השעה 19:00, אבל זה לא שינה את התוצאה. ביום שלם של דיג דגנו חמישתנו מספר קטן של דגים מסוג red snapper, white snapper ו- monk fish שאף אחד מהם לא שקל יותר מ-150 גרם.
המסקנה שלנו היא, שבדומה למה שקורה בישראל, גם בתאילנד הדיג המסחרי מרוקן את הים ובניגוד לכל הציפיות גם בתאילנד אין הרבה מה לדוג. חזרנו לחדר מורעבים, התקלחנו וירדנו לטיילת במחשבה לאכול טוב באחת מהמסעדות היקרות שם. הלכנו למסעדה איטלקית בשם La Luna, התיישבנו והזמנו אוכל ושתיה. השתיה הגיעה תוך מס' דקות, אך האוכל התעכב וראינו כל הזמן מגשים של אוכל נשלחים לקומה השניה שם היה כנראה איזה אירוע. לאחר כשלושת רבעי שעה שבהן לא הגיע אלינו האוכל, תומר קרא לבעלים וציין בפניו כי אנחנו מחכים כבר הרבה מאוד זמן. הבעלים פשוט אמר שהם מאוד עסוקים, סובב את הגב והלך (בישראל זה לא היה עובר לו בשלום). קראנו למלצרית כדי לברר כמה עלתה לנו השתיה, ובעודנו מתארגנים לעזיבה רץ אלינו החוצפן כדי לוודא שנשלם לו על הקולה, ולא להתנצל חס וחלילה.
עברנו למסעדה אחרת, יקרה וטובה בשם Eden, אבל כבר לא היה לנו ממש תיאבון וכך התבזבזה לה ארוחה לתפארת.