יום 20 - בנגקוק
את הדרך לשדה התעופה של קראבי עשינו במכוניתה של בעלת הגסט האוס. היא הראתה לנו כל מיני אתרים בדרך כמו כלא חקלאי (כלא שהאסירים מטפחים ונראה ממש כמו resort), וואטים על פסגות של הרים ועוד הרבה מקומות מעניינים שלא הספקנו להגיע אליהם.
הטיסה של תאי עברה כרגיל בנוחות, ועם אוכל טוב. גם הנחיתה היתה כרגיל - איך שנחתנו התחיל לרדת מבול, בדיוק כמו שקרה לנו בצ'יאנג מאי ובפוקט לאחר הטיסות הקודמות.
בחרנו מקום שהלונלי המליץ עליו - A one inn. בלונלי היה כתוב שהחדרים לשלושה מרווחים מאוד, אך בפועל החדר היה די צפוף והמקלחת היתה פצפונת. היתרון הגדול של המלון הוא מיקומו - כשתי דקות הליכה מהקניון MBK ומה- discovery center. שקלנו להמשיך לחפש מקום אחר אולי, אך הגשם החזק השאיר אותנו במלון הזה.
העברנו כמה שעות גשומות בחדר, וניצלנו את ההפוגה הראשונה כדי ללכת לאכול ארוחת צהריים ב-MBK. אחרי שכמעט והלכנו לאיבוד בקניון, הגענו למרכז המזון שבו. אהבנו את הרעיון של השימוש בקופונים, ואת ריבוי דוכני המזון הזולים. רכשנו לעצמנו קופונים ויצאנו לבחור מה לאכול. הסתבר שזה קצת יותר קשה להחליט מה לאכול מאשר מה שחשבנו, בייחוד אם אתה קצת בררן בנושא אוכל. לקחנו לנו מנות וגילינו שהן די מזעזעות - קרות וחסרות טעם. הזדכינו על הקופונים שנותרו לנו, וירדנו לקומה הראשונה לאכול קצת ג'אנקפוד מוכר במקדונלדס.
את שעות אחה"צ בילינו בחיפוש מתנות בקניון, ואת היום סיימנו בסרט בקומה העליונה של MBK. בבית הקולנוע שם מקרינים סרטים דוברי אנגלית, באולם חדיש ובמחיר מגוחך של 80 באט לכרטיס. אין הפסקה באמצע ולכן כדאי לקנות פופקורן ושתיה לפני הכניסה. כנהוג בבתי הקלנוע בתאילנד, לפני הסרט יש לעמוד כדי לכבד את המלך בזמן שמוקרנות תמונותיו על המסך (חוויה קצת מוזרה בעינים מערביות).
יום 21 - טיול בבנגקוק
מכיוון שזמננו באזור בנגקוק היה מועט (וטוב שכך) החלטנו לוותר על נסיעה לשוק הצף, ולעשות סיור בארמון המלך ובוואטים החשובים. תפסנו מונית, וכמובן שהיה צריך להורות לנהג במפורש להפעיל את המונה (הוא דרש 150 באט ובסוף היינו צריכים לשלם לו רק 80 לפי המונה).
התחלנו את הסיור בוואט פו שלפי המפה שקיבלנו בשדה התעופה אמור להיות קטן יחסית. המקום התגלה כגדול יותר ממה שחשבנו והיו בו הרבה פסלים מרשימים שלא ראינו במקומות אחרים בתאילנד. בנוסף בוואט פו נמצא פסל בודהה ענק מזהב הגדול ביותר בתאילנד שאורכו 46 מטר, הפסל מעוטר בציורים עשויים מאם הפנינה. הוא מוקף בפסלים קטנים של בודהה שנמצאים במצב לא כל כך טוב וציפוי הזהב שלהם מתקלף ונראה כמו ניירות קרמבו.
the golden budha in wat po
משם המשכנו ברגל לארמון המלך ולוואט פרה קוו, שם הסתבר לנו שעשינו טעות ולבשנו מכנסיים קצרים שהיו טובים מספיק כדי להכנס למקדשים בכל רחבי תאילנד אך לא למקום זה. נאלצנו לשאול (תמורת פקדון) מכנסי טרנינג מג'וייפות על מנת להכנס, כך שבנוסף לחום המעיק בבנגקוק נאלצנו להסתובב שם בהרגשת גועל מהמכנסיים. הארמון עצמו וגם הוואט שלצידו היו לא כל כך מרשימים לטעמנו לאחר שראינו כבר וואטים מכל הסוגים בתאילנד (עתיקים באיותאיה, ומודרניים יותר מצופי זהב בצ'יאנג מאי). בודהה האיזמרגד המפורסם התגלה כלא יותר מפסלון קטן בגודל בובה היושב על מגדל מוזהב במרחק 5 מטר מן המבקרים כך שלא ניתן היה להתרשם ממנו כראוי. הבודהה היה לבוש בבגדי חורף, ומי שהיה מעוניין לראותו בשאר בגדיו יכול היה לרכוש גלויות מחוץ למבנה. מספר מבנים באיזור ארמון המלך היו שרויים בשיפוצים ומוקפים פיגומים מכל עבר. מעבר לכך שהסיור עצמו לא היה כל כך מרשים בעינינו, גם אווירת ה"שנור" התאילנדית תרמה לחוות הדעת השלילית על הביקור שם. כניסה למתחם עולה 250 באט, סכום גבוה לכל הדיעות בתאילנד, ובמקומות שבהם היה עניין לצילום כמו ליד בודהה האיזמרגד היה אסור לצלם (במקום היו גלויות במחיר משולש מאשר במקומות אחרים כגון איותאיה).
משם לקחנו טוק טוק (טעות, זה לא כמו בצ'יאנג מאי) לכיוון צ'יינה טאון, שם הסתובבנו מס' שעות עד שחזרנו לחדרנו. בערב, תומר ואורן לא יכלו לוותר על קניית דוריאן בסופרמרקט שב-Tokyu center, הלכו לאיזו פינה שקטה וטעמו אותו. תומר לקח קשה את טעם הדוריאן ורץ לחפש קולה, ההסברים של טון מהג'ונגל בקאו יאי פתאום נראו הגיוניים - אם רק סוג אחד של קופים אוכל דוריאן, כנראה שלא כדאי לאכול אותו.
מאוחר יותר נפגשנו שוב עם יטי וסנדר ב- MBK שם נפרדנו בארוחה לא כל כך מוצלחת ב- black canyon coffee ובמשחקי ביליארד ובאולינג.
יום 22 - טיסה לארץ
קמנו מוקדם, והתייצבנו כשלוש שעות לפני הטיסה בשדה התעופה. הסתבר שבתאילנד שדה התעופה לא כל כך פעיל כמו בבן גוריון, ונאלצנו לחכות כשעה עד שהגיעו עובדי שדה התעופה והתחלנו בתהליך העזיבה. מאחר שהשתדלנו מאוד להגיע לשדה בלי באטים, כעסנו כמו הרבה אחרים לגלות שהמלך רוצה מתנת פרידה בסך 500 באט לאדם. הטיסה לקייב עברה בשלום, פרט לכך שנחתנו לקור אימים של 4- מעלות, ובערפל כבד. הטיסה מקייב לארץ התאחרה בכשעה בשל מזג האוויר, ועברה בשלום פרט לנוסעים רוסים שהשתכרו במטוס, קצת עשו בלאגן ובסוף אפילו מחאו כפיים על הנחיתה, למרות שהיינו מס' קילומטרים באוויר ובסה"כ המטוס קיבל מכה קטנה ממערבולת אוויר.
קלטנו שאנחנו בארץ, כשהרכבת איחרה ולאחר שהגיעה הנוסעים כמעט הלכו מכות כי לא היה להם איפה לשבת...