כדי "לנוח" מהטרק שעשינו בשלושת הימים הקודמים שכרנו בעזרת בעלי הגסט האוס בו שהינו מונית אדומה ב- 400 באט עבור חצי יום ונסענו לגן הבוטאני על שם המלכה.
הגן גדול מאוד ומחולק למס' אזורים המרוחקים זה מזה, ולכן משתלם לשלם גם עבור כניסת הנהג ולהסתובב איתו בגן (שני יפנים שלקחנו טרמפ בתוך הגן למדו זאת על בשרם). האיזור העיקרי הוא קומפלקס של חממות שמתמקדות בסוגים שונים של צמחיה, וכוללות גם צמחיית יער טרופי וצמחיה מדברית ובילינו בו כשעתיים.
חזרנו לצ'יאנג מאי והתחלנו לברר עלויות לקראת נסיעה לדוי אינתאנון למחרת היום. בחברת השכרת רכב רצו מאיתנו 1200 באט עבור הרכב, 500 באט עבור הנהג ועוד דלק שהעריכו בכ-600 באט (לכך יש להוסיף עוד 200 באט לאדם עבור כניסה לדוי אינתאנון שהוא פארק לאומי), וחברות הטיולים רצו יותר מ-1000 באט לאדם ליום טיול. אז הגענו לסוכנות טיולים שבעליה זיהה כי אנו ישראלים והתחיל לדבר איתנו על ישראל והחרמון- ממש חבר טוב שלנו... הוא אמר ש"במקרה" לבן דוד שלו יש רכב, ושהוא יכול לסדר לנו אותו במחיר "מבצע" של כ- 3600 באט (כולל כניסה לפארק). בהתאם למה שלמדנו - אסור לבטוח במי שמדבר איתך בעברית או מראה לך המלצות בעברית (עיין ערך ג'ולי) - המשכנו לחפש.
לבסוף חזרנו ל- Kavil ושם הציעו לנו לקחת את אותו הנהג שנסענו איתו לגן הבוטני תמורת 1800 באט (רכב+נהג+דלק). הסכמנו, וחסכנו בכך כ-1000 באט מאחר וכולל הכניסה לפארק העלות לארבעתנו היתה 2600 באט. החיסרון הוא שהנהג לא ידע כמעט אנגלית והעשן הרב שפלטה המונית האדומה שלהם.
בערב, לאחר שסיימנו את הסידורים יצאנו שוב לבאזאר הלילה, שם הסתובבנו קצת ופתאום ראינו את יטי וסנדר. הסתבר לנו שהם טסים באותה טיסה שאנו אמורים לטוס לפוקט, אז קבענו להיפגש שוב בטיסה.
לפתע התחיל לרדת מבול, תפסנו מחסה ב- seven-eleven וקנינו מסיכות נגד הזיהום של המונית האדומה. כשהפסיק הגשם החלטנו ללכת לאכול המבורגרים (נמאס לנו קצת מהאוכל התאילנדי) במקום שראינו בדרך. כשהגענו למקום, התחיל שוב לרדת גשם אימים, ואז גילינו שאין שם מקום מסודר לאכול, אלא רק דלפק מתחת לסככה. לא ממש היתה לנו ברירה, אז ישבנו לאכול כשכל משב רוח מרטיב אותנו לגמרי. כשסיימנו לאכול, נדחפנו ארבעתנו לטוק טוק יחיד, ונסענו חזרה לגסט האוס. הדרך היתה כל כך מוצפת עד שנהג הטוק-טוק ישב כל הנסיעה כשרגליו שקועות במים.
בבוקר קמנו, לאחר שכל הלילה ירד גשם, ולא היינו בטוחים כלל אם כדאי לצאת לטיול. בגסט האוס הרגיעו אותנו ואמרו שיהיה בסדר, למרות שגם הם היו המומים מכמות הגשם שירדה.
הנהג הגיע, ניסינו להסביר לו בדיוק מה המסלול שאנו רוצים לעשות, שמנו מסיכות על הפנים ויצאנו לדרך.
בפסגה ישנם שני מסלולים שניתן ללכת בהם, בחרנו בקצר מביניהם מחשש שיתחיל לרדת גשם. תוך כדי הליכה, יצאה קצת השמש ופתאום פיצוץ. ישראלים או לא - כמעט שעשינו פזצט"א על המקום. התחלנו לחקור מה פשר הפיצוץ, והסתבר לנו ששקית צ'יפס בתיק של אביב התפוצצה. ככה זה כשבתאילנד אורזים בשקיות מנופחות באוויר במקום באריזות ואקום. המשכנו ללכת, עד שהגענו לשלט "המקום הכי גבוה בתאילנד", (כמובן שיש בודהה 10 מטר משם, במקום יותר גבוה). הצטלמנו מתחת לשלט, ואפילו עם איזו תיירת יפנית שאבא שלה ביקש שנצטלם איתה (ממש אטרקציה).
משם המשכנו לפגודות ע"ש המלך והמלכה. גשם לא היה, אבל עננים כבדים כיסו את הפסגה עליה נמצאות הפגודות, ולא ניתן היה לראות כמעט כלום - רגע אחד חצי פגודה מולך, ושניה אח"כ לא רואים אותה כלל.
