יום 16 - קו לנטה
בעקבות מה שקראנו בלונלי והמלצות באינטרנט, החלטנו לעבור לקו לנטה למרות שהיו שטרחו לציין "אבל הם מוסלמים", מאחר וגם בקו פי פי הסתובבו מוסלמים ולא דאגנו. חשבנו שמדובר באי טרופי עם חולות לבנים, רק במחיר יותר זול מאשר קו פי פי.
הפעם הגיע תורו של סנדר להיות חולה, וקבענו עם יטי וסנדר שניפגש מחדש בקו לנטה. החלטנו מראש כי אם ישאלו מהיכן אנחנו נענה שאנחנו איטלקים (גם ככה חשבו שאנחנו איטלקים בהרבה מקומות) ושלא נדבר בעברית עד שנראה מה המצב בקו לנטה.
עלינו על המעבורת (300 באט) ומיד הקיפו אותנו סוכני נסיעות ובעלי גסט האוסים שניסו למשוך אותנו ללון אצלם. נתנו לכולם לחלק לנו את הפרוספקטים שלהם ולבסוף החלטנו ללכת עם אישה אחת שלפי לבושה לא נראתה לנו מוסלמית, וגם לא הציקה לנו כל כך הרבה כמו השאר. הנסיעה מהנמל ל- Lanta Nature Beach ארכה כ- 20 דקות ומיד לאחר שהגענו הבחנו שנחתנו לתוך חמולה אחת גדולה - כל שירותי התיירות ומקומות הלינה באיזור היו שייכים לאותה המשפחה המוסלמית. הודענו להם שאנחנו מתכננים להישאר כמה ימים, ושחברים שלנו אמורים להגיע למחרת. למרות שלא התכוונו לכך, יצא שקיבלנו הנחה על החדר ונדרשנו לשלם 400 באט לחדר ממוזג (אמרו לנו לא לגלות לחברים שלנו כי הם ישלמו 500 באט).
נתנו לכביסה את כל הבגדים שלא היה כתוב עליהם שום דבר בעברית ויצאנו להסתובב על החוף. מיד הבחנו שהאי הוא ממש לא מיוחד, הים היה גלי מאוד, והחול היה גס ולא נעים בכלל. בכלל, כמעט כל חוף בארץ יותר יפה מאשר החוף בקו לנטה.
הלכנו לברר בסוכנות הנסיעות הסמוכה כמה יעלה לנו טיול דיג בסירה ארוכת זנב, ונאמר לנו כי העלות היא 250 באט לאדם לשעה, כאשר התוכנית היא להפליג בסה"כ למרחק 800 מטר מהחוף ולהישאר שם. מכיוון שמדובר במחיר מוגזם לכל הדיעות (לפחות 3 שעות לשלושה אנשים, כלומר יותר מ-2250 באט לשלוש שעות), החלטנו לנסות לחפש מקום אחר להזמין ממנו את הדיג.
התחלנו ללכת לאורך הכביש, ושמנו לב לקולות המואזין ששר מכל הכיוונים, ולמוסלמים שנראו כמו לוחמי טליבאן מזוקנים. בשלב הזה, אפילו תומר שעד לאותו רגע התעקש שאפילו אפשר לדבר בעברית נשבר והחלטנו שלמחרת אנחנו מתחפפים מקו לנטה לאיזור קראבי. חזרנו לגסט האוס, והודענו להם שהחבר החולה שלנו לא יגיע בסוף ושאנחנו רוצים לעזוב כדי להיפגש איתו בקראבי. ביקשנו לקבל את הכביסה המלוכלכת בחזרה, והודיעו לנו שנקבל אותה רק בבוקר כי היא אצל הכובסת. קנינו כרטיסים למעבורת לקראבי תמורת 300 באט לאדם, וישבנו לאכול ארוחת ערב. ("שכחו" לומר לנו שאפשר להגיע לקראבי גם באוטובוס, ושזה יותר מהיר ויותר זול). אכלנו דגים, והם היו קטנים יותר מאשר בקו פי פי ופחות טעימים.

הערה: בסופו של דבר, יטי וסנדר הגיעו לקו לנטה ושהו שם מספר ימים (רצה הגורל ואפילו באותו גסט האוס) ואמרו שהם נהנו שם מאוד. כלומר, הכל עניין של טעם ונקודת מבט. אנו העדפנו לא להשאר שם.