יום 12 - דרומה לפוקט
בבוקר אכלנו ביחד עם אביב, ונפרדנו. אנחנו המשכנו לפוקט, והוא נסע באוטובוס לבנגקוק כדי להגיע לקנצ'אנאבורי. את יטי וסנדר פגשנו בשדה התעופה והחלפנו תוכניות לקראת האיים.
כשהגענו לפוקט, עמדו בפנינו שתי אפשרויות - לנסות לתפוס את המעבורת האחרונה (שהיתה כחצי שעה מאוחר יותר) או לבלות את הלילה בפוקט. החלטנו להשאר בפוקט ולצאת לקו פי פי מוקדם בבוקר. יצאנו משדה התעופה, והתברר לנו שלא נוכל לנסוע כולנו במונית אחת, ולכן שכרנו נהג עם טנדר חדיש. זו היתה טעות חמורה, שכן 10 דקות אחרי תחילת הנסיעה התחיל לרדת מבול והתיקים שלנו היו זרוקים מאחור בגשם.
ביקשנו מהנהג שייקח אותנו ל-TAT כדי שנוכל לברר שם פרטים. הוא כיאה לנהג תאילנדי תחמן עצר בסוכנות נסיעות שהוא עובד איתה, אבל לא וויתרנו לו והמשכנו ל-TAT האמיתי. קיבלנו שם חוברת עם דירוג כל בתי המלון השירותים שהם מציעים ומחירי הלינה בהם. החלטנו לחפש מלון בעזרת החוברת הזו, בטווח המחירים הזול-בינוני (עד 700 באט לחדר). עברנו3-4 בתי מלון וכולם היו מעופשים, מלוכלכים ודרשו הרבה יותר מאשר היה רשום בחוברת של ה- TAT. בסוף נשברנו, והלכנו למלון שהנהג שלנו המליץ עליו שהסתבר כמלון סביר.
הנהג ביקש לקחת אותנו למזח כדי שנוכל לקנות כרטיסים למעבורת ליום המחרת, נסענו איתו אך הם דרשו 500 באט לאדם אז ויתרנו והחלטנו להסתדר לבד. במלון גילינו שכל הכביסה הנקייה שלנו ספוגה במים, ונאלצנו לתלות את כל תוכן התיקים על חבלים.
בערב, תומר התחיל להראות סימני מחלה, אבל חשבנו שאם הוא יאכל כמו שצריך הוא ירגיש יותר טוב, אז וויתרנו על אוכל תאילנדי והלכנו ל-pizza company שליד המלון. אורן ועינב הזמינו יחד 20 כנפי עוף מטוגנות, ואחרי רבע שעה הגיעה צלחת עם 12 כנפיים לא טעימות במיוחד. תומר אולי היה חצי מסטול כי היה לו כבר חום, אבל פראייר הוא לא, אז למרות אזהרותינו הוא קרא למלצרית והסביר לה באנגלית תאילנדית (כדי שתבין) ובתנועות ידיים שהזמנו 20 כנפיים, הגיעו 12, אבל שזה בסדר ורק שלא יחייבו אותנו על 20 כנפיים. המלצרית עשתה לו כן-כן עם הראש והלכה. 5 דקות אח"כ בהתאם לכל הציפיות, הגיע אלינו עוד מגש עם 20 כנפיים...
חזרנו למלון, וגם עינב התחילה לפתח סימני מחלה, אז סגרנו את היום - תומר ועינב ישנים על מיטה, ואורן ישן על הרצפה כמה שיותר רחוק מהם כדי לא להידבק.
יום 13 - מגיעים לקו פי פי
בבוקר, לאחר שתומר ועינב היו חולים כל הלילה, הודענו ליטי וסנדר שאנחנו מתעכבים עוד בפוקט, וקבענו שהם ייצאו במעבורת כמתוכנן ואנחנו נצטרף אליהם מאוחר יותר באותו היום או למחרת במקרה הגרוע.
כמה שעות מאוחר יותר, ואחרי שאכלו קצת דברי מאפה משובחים ממאפייה שנמצאה ליד המלון, גם תומר ועינב הרגישו מספיק טוב כדי לעבור לקו פי פי, אז נסענו לרציף המעבורות. לא עזרו התמקחויות והסברים שיטי וסנדר שילמו 350 באט ונאלצנו לשלם 450 באט לאדם (הטענה היתה שהמעבורת של הצהריים יותר יקרה). השיט במעבורת היה ארוך יותר מהמתוכנן, וארך כ-3 שעות, כך שהגענו לקו פי פי רק בארבע וחצי אחרי הצהריים והתחלנו לחפש מקום ללון בו.
לא מצאנו מקום לטעמנו, וקצת חששנו להיתקע בחור כי כבר נהיה מאוחר, אז החלטנו "להתפרע" (במושגים של תאילנד) ולקחנו חדר ל-3 בגסט האוס עם מזגן ב-1500 באט. הסתבר לנו שאנו האורחים הראשונים שלנים בגסט האוס הזה (בשל הצונמי).
תומר הרגיש יותר טוב, ולכן את ארוחת הערב אכלנו במסעדת דגים בשם chao koh - בוחרים שם דגים מתוך פיילה גדולה בלי להגיד באיזה שולחן אתה יושב אפילו, ובדרך נס כלשהי הדגים מגיעים אליך. בכל אופן, הארוחה היתה טובה וגם לא יקרה יחסית.
חזרנו לחדר, ואורן גילה שהוא ישן על הרצפה לחינם בלילה הקודם ושעכשיו הוא חולה (הדג מארוחת הערב חזר לים יותר מהר מהמתוכנן).
יום 14 - קו פי פי
קמנו מוקדם בבוקר כדי לחפש גסט האוס אחר ולעשות שחיית בוקר במפרץ המדהים לפני שכולם מתעוררים. דיברנו עם סנדר ויטי והם הודיעו לנו שבחוף שהם ישנים התפנה מקום תמורת 1000 באט ללילה בלי מזגן, אז החלטנו להצטרף אליהם.
הם ארגנו לנו הסעה על סירה ארוכת זנב עם בעלי הגסט האוס, והחלטנו לעלות לתצפית (view point) בזמן שנותר לנו. תצפית ממש לא היתה שם, אבל עליה רצינית כן. במהלך הטיפוס ראינו שלט שאומר שבהמשך השביל נמצא החוף שבו שוהים יטי וסנדר.

the view of phi phi island
הגענו לחוף Relax Beach לקראת הצהריים ומייד ירדנו לים לשנירקול בין האלמוגים, קיפודי הים והדגים הרבים שהיו שם. ה- Relax Beach הוא אומנם מבודד יחסית, אך החוף הפרטי שלו והחיים הימיים הצמודים לו מפצים על כך. גם המסעדה בחוף היא די טובה ומציעה מגוון רחב של מאכלים. למי שממש מתעקש, ניתן להגיע רגלית לכפר, אך הדרך חזרה היא די קשה (כפי שראינו אחרי שעברנו את התצפית). הגנרטור מופעל החל מ-18:30 ועד 03:00 לפנות בוקר.
הבעיה העיקרית ב- Relax Beach היתה התנאים בבונגלוס: מזגן לא ממש היה צריך, אבל עבור התנאים הבסיסיים שמקבלים שם (מים קרים, שירותים לא הכי נקיים, וחשמל רק שעות ספורות) המחיר גבוה מידי, במיוחד אם מתחשבים בכך שבשל הבידוד של החוף כל נסיעה לכפר מחייבת הוצאה של 400-500 באט (לכל כיוון).
לפחות הבונגלו בו ישנו היה ממש על קו החוף.
the bungalow we slept in
אחרי הצהריים תומר, יטי וסנדר תפסו טרמפ לכפר על הסירה של ה- Relax Beach כדי להצטייד בכל מיני נשנושים, נרות (מומלץ) ובמטהר אוויר שהיה מועיל לשירותים המזוויעים. השאר נשארו להסתובב על החוף בין האלמוגים שנחשפו בשפל.
בערב יצאנו עם פנס להסתובב על החוף הפרטי, בין המוני הסרטנים שמתרוצצים שם, עד שהגאות כיסתה את רוב החוף והים הגיע למרחק 3 מטר מהבקתה שלנו.
יום 15 - קו פי פי
לאחר ארוחת הבוקר שטנו ב- taxi boat לעבר הכפר, שם הצטרפנו לטיול שנירקול עם חברה בשם barracuda תמורת 600 באט לאדם. מאחר והספינה בה יצאנו משמשת בעיקר צוללנים (עם מיכלים) היא היתה גדולה וחדישה יחסית.
היום כלל שנירקול בשני אתרים - אחד ב- ko bida nok והשני ב- ko phi phi le, וכן ארוחת צהריים ופירות. בסה"כ היה יום די מהנה, כאשר השעות הטובות יותר היו שעות הבוקר בהן הראות היתה טובה יותר.
לאחר שחזרנו מהצלילות לקו פי פי, שכרנו שוב taxi boat כדי שיקח אותנו ל- Relax Beach. השיט עלה לנו 500 באט. (יש לציין כי בעלי הסירות גובים תעריף גבוה יותר בשעות החשיכה - מעין תוספת סיכון). בערב תומר הזמין במסעדה 2 מנות - אחת עבורו ואחת עבור הסרטנים. לאחר הארוחה הוא לקח חוט דיג (ללא הוו) קשר לקצה חתיכת בשר, וכך ישב ו"דג" סרטנים גדולים שחיו בחורים מתחת לעצי הקוקוס שבצמוד לבקתה, כאשר השאר צופים בו. תיירת שעברה במקום לא הבינה מיהם המשוגעים האלה שיושבים עם חוט דייג בתוך חור באדמה, אך הדגמה קצרה לכוחו של הסרטן כשהוא מושך את החוט שכנעה גם אותה להישאר. אחרי שעה נשארו שם רק תומר וסנדר, עד שנגמר להם האוכל...